פסק-דין בתיק ת"ק 005030/04

בפני תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בחוזה לצילום ארוע.

התובעים עותרים לפיצוי כספי בסך 17,800 ש"ח בגין אי עמידה בהסכם צילום לתיעוד יום חתונתם אשר נערכה בתאריך 20.1.03.

מנגד עותר הנתבע לחייב התובעים בתשלום סך של 4000 ש"ח המהווה לדבריו את יתרת חובם עפ"י החוזה.

מכתב התביעה עולה כי במסגרת ההכנות לחתונת התובעים פנו אלה לנתבע, צלם במקצועו ומנהל סטודיו לצילום "רגעים", וביקשו לשכור את שירותיו.  

בהסכם אשר נערך בין  הצדדים ביום 6.1.03 (להלן-"ההסכם") סוכם כי הסטודיו יספק לבני הזוג צילומי סטודיו וצילומי לוקיישן לפי בקשת המזמינים, 200 תמונות סטילס, 2 אלבומי הורים (10 תמונות בכל אלבום), 3 העתקים של קלטת וידאו לא ערוכה.

עוד סוכם כי את הארוע תצלם הצלמת ליאת (בפועל צולם על ידי הנתבע בעצמו לאחר שהודיע על כך לתובעים מספר ימים עובר לחתימה על ההסכם) וכי ההסכם אינו כולל אלבום מעוצב (ראה סעיף "הערות").

התובעים התחייבו לשלם לנתבע סך של 4,000 ש"ח כאשר במעמד החתימה על ההסכם שילמו התובעים לנתבע מקדמה בסך 1,000 ש"ח ואת יתרת התשלום התחייבו לשלם עם קבלת העבודה.

לטענת התובעים, הנתבע לא ביצע את צילומי הסטודיו כפי שהתחייב. לעניין צילומי הלוקיישן, טוענים התובעים, כי בגלל מזג האוויר הגשום צולמו במתחם דיזנגוף- סנטר ובבית הקולנוע שבו, באופן חובבני ומזלזל. 

במהלך ערב החתונה עצמו, כך לטענת התובעים, הפגין הנתבע זילזול בהם ובבני משפחתם בכך שסירב לצלמם ברגעים שונים בארוע, העסיק עצמו בשתיה ליד בר המשקאות, ואף פנה בדרישה לתוספת תשלום זמן לא רב לאחר החופה, בתואנה כי סיים לצלם את מיכסת התמונות אשר הוסכם לגביהן. רק לאחר שנוכח כי נסערים הם, החליט להעניק כפיצוי מספר תמונות נוספות. 

עוד טוענים התובעים כי לאחר הארוע יצרו קשר עם הנתבע , הבהירו לו כי אינם מרוצים מעבודתו וביקשו לפתח התמונות ע"מ לראות טיב הצילומים.

התמונות-כך לתובעים- אינן באיכות טובה, ואין בהן תמונות של בני הזוג עם הוריהם.

בשל כל האמור, דורשים התובעים מהנתבע פיצוי כספי.

מנגד טוען הנתבע כי בפגישה עימו שטחו בפניו התובעים מצוקתם הכספית בשל כך התחשב בהם, הן בהתאמת שירותי הצילום לתקציב, והן באופן התשלום. למרות זאת, מטיחים בו התובעים טענות שווא בנסיון לסחיטה כספית.

באשר לטענות לגופן, טוען הנתבע כי ביום הארוע הקדים והתייצב, מלווה בצלם הוידאו, לצילומי הכלה בסלון הכלות, ואילו החתן בושש לבוא,  בשל כך לא יצאו לפועל צילומי הסטודיו. בעניין צילומי הלוקיישן, אומר הנתבע כי בהתייעצות עם התובעים ובשל מזג האוויר הגשום, החליטו על מיתחם דיזנגוף סנטר. החלטה זו היתה לשביעות רצונם של התובעים, והצילומים אשר נערכו באווירה טובה, הסתיימו לקראת השעה 1800. או אז בתיאום עם התובעים, התפנה הנתבע וצלם הוידאו אשר עימו, לתיעוד קבלת הפנים באולם הארוע.

לטענת הנתבע, רוגזו של החתן קם עליו כאשר ביקש ממנו הנתבע לקראת השעה 22:00 להוסיף תמונות, מכיוון שצולמו עד כה 150 תמונות. לאחר שנוכח בתגובתו של החתן, ועל מנת לשמור על שמו והמוניטין של סטודיו הצילום, הסכים לצלם ללא הגבלה ובסוף הערב צולמו כ-250 תמונות.

הנתבע בכתב הגנתו ובכתב התביעה שכנגד, מגולל מסכת איומים מצד התובעים, כאשר הוא מצידו מנסה למסור לידיהם את התמונות והעתקי קלטות הוידאו, ולקבל התמורה עפ"י ההסכם, אך לשווא.

בחנתי את טענות הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות.

ראשית דבר, מצאתי כי התנהגותו של הנתבע מצביעה על כך כי אכן שעה למצוקתם הכספית של התובעים, "הלך לקראתם" וההסכם אשר ערך איתם אינו מחסיר את הראוי להוות תיעוד ליום חתונתם המאושר של בני זוג.

הנתבע עמד בהסכם בכל הקשור להתחיבויותיו לעניין ליווי בתעוד בני הזוג לאורך יום הארוע, צילום התמונות וקלטות הוידאו ואף למעלה מכך.